זיכוי ממעשה מגונה על-אף שזוהה ע"י המתלוננת
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מעשה מגונה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כקצב במחלקת העופות והבשר ב-"מגה בול". בתחילת חודש ינואר 2009, הגיעה המתלוננת עם בעלה לסניף על מנת לערוך קניות. עת עמדה המתלוננת ליד המקרר החלבי בסניף, הגיע הנאשם מאחוריה, נגע באמצעות ידו בישבנה, תוך כדי שהוא צובט וממשש אותו בחוזקה. המתלוננת הסתובבה בתדהמה אל הנאשם אשר חייך אליה ועזב את המקום.
המתלוננת: "מישש את ישבני"
על פי עדות המתלוננת עולה כי במהלך חודש ינואר 2009, הגיעה עם בעלה דאז לסניף על מנת לבצע קניות. המתלוננת הייתה באזור החלבי בסניף ורכנה לעבר המקרר במטרה לקחת ממנו מוצר מסוים ולפתע הרגישה מאחור יד שנכנסת בין רגליה לאזור איבר מינה. אותה יד מיששה את אזור הישבן, מעל המכנסיים, נכנסה לאזור איבר המין, מיששה וצבטה בחוזקה ולאחר מכן יצאה.
המתלוננת הסתובבה לאחור וראתה שמאחוריה עמד אדם אחד בלבד שחייך לעברה. אותו אדם לבש מדי עבודה של מחלקת הבשר בסניף. לטענתה תווי פניו אף נחרטו היטב בזכרונה. המתלוננת טענה בבית משפט כי "מאוד קל לתאר אותו בצורה חיצונית" ואף טענה שמדובר באותו אדם – הנאשם – שישב באולם, אך מבלי לפרט מה המאפיינים הבולטים אצל אותו אדם אשר עושים אותו קל לתיאור בצורה חיצונית.
המתלוננת טענה שלא סיפרה לבעלה דאז על האירוע וזאת מתוך חשש מתגובתו, אך שבוע לאחר קרות האירוע, חזרה המתלוננת לסניף יחד עם בעלה על מנת לבצע קניות. המתלוננת, לטענתה, פנתה למנהל הסניף ותיארה בפניו את האירוע, מבנה גופו של האדם שנגע בה בניגוד לרצונה ועובדת היותו לבוש בבגדים שמאפיינים את עובדי מחלקת הבשר במועד האירוע.
גרסת הנאשם וגזר הדין
הנאשם נחקר לראשונה אודות האירוע רק כשנה לאחר מועד הגשת התלונה כנגדו במשטרה על ידי המתלוננת, ובחקירתו הכחיש את כל האירוע. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם שהאירוע נשוא כתב האישום מעולם לא קרה והוסיף שראה את המתלוננת לראשונה בחייו רק במועד שהתייצבה בבית המשפט למסירת עדותה. עוד צוין, באמצעות עורך הדין דן באומן, המייצג את הנאשם, כי אירעה טעות בזיהוי, וככל שאכן התרחש אירוע של נגיעה במתלוננת, הדבר לא נעשה על ידי הנאשם.
בדיון בבית המשפט קבע השופט הישאם אבו שחאדה, כי השאלה המרכזית שטעונה הכרעה היא האם הזיהוי של הנאשם כמי שנגע במתלוננת הוא זיהוי אמין או לא. לגבי שאלת אמינות המתלוננת לעניין עצם התרחשות האירוע אמר השופט שעדותה מהימנה עליו לחלוטין. עם זאת, לגבי שאלת אמינות הזיהוי קיימת מחלוקת בין הצדדים האם הזיהוי של הנאשם כמי שנגע במתלוננת הוא זיהוי מספיק לצורך הרשעתו בדין.
לאחר שבחן את נסיבות המקרה, החליט השופטש לא שוכנע שאמינות הזיהוי של הנאשם עומדת באמת המידה המחמירה כנדרש במשפט פלילי, בין השאר, משום שהנאשם המציא אישור משירות בתי הסוהר לפיו במהלך חודש ינואר 2009 ביצע עבודות שירות ולכן בכלל לא עבד בסניף, וכן לא הובאו ראיות שמהן ניתן ללמוד שהנאשם היה העובד היחידי במחלקת הבשר בסניף. זאת ועוד, הזיהוי של הנאשם הפך ל-ראיה יחידה בתיק, שיש לנהוג בה בזהירות מירבית, כבסיס להרשעה בהליך פלילי.
אלו הן רק מקצת הסיבות שבגינן החליט השופט שלא להרשיע את הנאשם, ולבסוף נקבע כי "המשקל המצטבר של כל הנימוקים שהובאו, מובילני למסקנה שיש לייחס משקל נמוך לאמינות הזיהוי של הנאשם על ידי המתלוננת, דבר שיוצר ספק סביר שמחייב לזכות את הנאשם."
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר